· 

עלייה לתורה בכותל בזמן הקורונה - תחושת הבטן שניצחה

היום אספר לכם על עלייה לתורה בכותל בתקופת הקורונה ולמה חשוב ללכת עם תחושות הבטן שלכם. בתור צלם יצא לי לצלם הרבה פעמים ברחבת הכותל, ובכל פעם מחדש אני מוצא את עצמי מוקסם מהאווירה שיש בכותל ובירושלים בכלל. אבל כשנאלצתי להתאים את עצמי לאירוע בכותל בתקופת הקורונה לא ידעתי ישר למה לצפות, זה קורה הרבה בתקופה המבלבלת הזאת, ורק חיכיתי להגיע לאירוע ולהגיע לכותל כי אני יודע אילו תמונות מיוחדות יוצאות בעלייה לתורה במקום הקדוש הזה. היום שלי התחיל בשער האשפות שהוא אחד מהשערים המזוהים עם ירושלים והיה אחד מן שערי העיר ב538 לפני הספירה ששוכן סמוך לכותל המערבי. כבר שם התחלתי לצלם את המשפחה והחברים הקרובים מתהלכים עם מסיכות, ומגיעים עד אליי לנקודת המפגש וההתחלה של האירוע

היה לי חשוב גם לתעד את זה בסרטון ווידאו, חשוב לציין שהמשפחה הגיעו עם אנרגיות חיוביות ושמחות שהרימו את העלייה לתורה ברמה מרגשת ופצחו בריקודים שהכניסו את חתן בר המצווה לאווירה ולאין ספור חיוכים וריגשו גם אותי. התהלוכה עצמה קרתה באזור הגשר החום, כשאת התהלוכה ליוו נגני תופים עם שופרים, קלרינט, נגן שופר ופייטן שחילק ברכות אותם תיעדתי במצלמה וגם את הרגע בו תקעו בשופר. המשפחה הזמינה בלונים בצבע תכלת-לבן לאירוע, ובספירה לאחור שיחררו את הבלונים ותיעדתי את הרגע הזה כרגע צבעוני ומדויק לסרטון העלייה לתורה כטרנד משמעותי ומוכר בצילום עליות אלו

לפני תקופת הקורונה אפשר היה לגשת לכותל ולבצע שם את הקריאה בפרשה בלי בעיה, אבל בגלל הקורונה יש חלוקה לקפסולות באוהלים מצומצמים ברחבת הכותל, מה שלרוב לא נראה טוב בתמונות ומבאס מאוד את התמונות והסרטון הסופי. תחושת הבטן שלי אמרה לי ששווה להתעקש על קבלת מקום מסודר בצמוד לכותל, בכל זאת מדובר בעלייה של פעם בחיים ובאירוע אליו המשפחה התארגנה מראש ולא הייתי מעוניין באכזבה מצד ההורים והנער וגם ידעתי שאם נחכה קצת זמן ונתעקש נוכל להגיע לכותל. חוץ מזה לא כל יום מגיעים לירושלים לכותל, אז לא נגיע עד אליו? לפעמים אומרים שההמתנה משתלמת, ולמזלי המשפחה זרמה עם הבקשה שלי ותחושת הבטן שלי התבררה כנכונה- אומנם צילמנו תמונות בכל מקרה בקפסולות כדי לא לפספס את הצילום, אבל זכינו להגיע גם לכותל עצמו ששם חיכתה לנו עזרת נשים מסודרת בצמוד לעזרת גברים

אך גם לפני ההגעה לכותל דאגתי לצלם בזווית מחמיאה את האב מעניק את הטלית הלבנה לבנו ואת הנחת התפילין של הילד ביחד עם האבא. הרי אחרי בר המצווה הנער מקבל על עצמו את המצוות ויכול להניח תפילין בכל בוקר. הרב ביחד עם האבא והנער הוציאו את ספר התורה המהודר והיוקרתי בצבע זהב עם של אדום, והנער זכה לקרוא את הפרשה בקול רם מול המשפחה והחברים הקרובים בהתאם להנחיות כמובן. לאחר מכן בחדרי העריכות השתקתי את המוזיקה ודאגתי שישמעו אך ורק את הנער מקריא את הפרשה אליה התכנון זמן רב ביחד עם הברכות המקובלות. וכמובן שלא שכחנו את זריקת הסוכריות המסורתית כחלק נוסף מהצילום והאירוע. בהגיענו לכותל עצמו הצלחתי להפיק תצלומי תקריב של הנער עם התפילין והכותל כתמונות עוצמתיות. ולבסוף תמונות מרגשות של הגברים במשפחה עם הנער וספר התורה, ובכלל של המשפחה כולה ברחבת הכותל

בזכות זה שלא ויתרנו על החוויה עצמה של הכותל המשפחה זכתה לצילום בר מצווה מיוחד מן האירוע אפילו שמדובר בימי הקורונה, מוסר ההשכל בסיפור הינו: אל תוותרו, ולכו עם תחושות הבטן שלכם, ואם כבר הגעתם לכותל לא תעשו תמונה? לא תתפללו על ידו? זמן הוא מונח של זמן לעומת הזיכרון שיישאר לכם, וחוץ מזה קפסולות קורונה זה משהו שאפשר לתעד, אבל שווה יותר להתעכב ולזכות בצילומים מול הדבר האמתי- הכותל בכבודו ובעצמו